רני המכתים - פרק ב׳

מאת קיבלה את פניו בשמחה.

הם ישבו על מיטתה וכבר תכננו ביחד את הפרויקט המשולב הבא, כשלפתע רני הודיע למאת שהוא חייב לעזוב.

״מה הדחיפות?״ שאלה מאת. ״ממתי אתה רוצה ללכת לפני שביקשו ממך לעזוב?״

״אני לא רוצה ללכת״ אמר רני. ״את יודעת שאני תמיד רוצה להישאר לצידך, זו קריאת חירום.״

״ספר לי״ ביקשה מאת.

״זו אדמית, ילדה חמודה שאני המלאך השומר שלה. מאוד מאוד חמודה וכולם מציקים לה, ואני כועס נורא.״

מאת לא ראתה את רני כועס כל כך כשמדובר בילד שמציקים לו.

״מה הסיבה שמציקים לאדמית?״ שאלה מאת.

״מציקים לה בגלל שיש לה שיער כתום – הם קוראים לה ״ג׳ינג׳ית״ ומעליבים אותה.

הם קוראים לה חלודה. אני לא מבין מה הקשר בין צבע שיער כתום לחולדות.״ מאת צחקה.

״למה את צוחקת? זה בכלל לא מצחיק.״

״הם מתכוונים חלודה״ הסבירה מאת.

״מה זה חלודה?״ חזר רני על המילה החדשה שלא הכיר.

״כשצבע מאבד את צבעו ומתקלף נוצרת חלודה, לצבע החלודה יש גוון מעט כתום וזו הסיבה שהם קוראים לה כך.״

״אני אראה להם מה זה צבע מתקלף. אני אראה להם איך מקלפים את החיוך מהפנים שלהם.״

״מה אתה מתכוון לעשות?״ שאלה מאת.

״אני מתכוון לעשות הרבה דברים שיחזירו לאדמית החמודה את החיוך אל הפנים עם הנמשים והאף הקטן שלה, ושאף ילד לא יצחק עליה יותר בחיים שלו.״

״איך תעשה את זה?״

״את רוצה לבוא איתי?״ השתולל ליבו של רני משמחה.

״לא״ אמרה מאת ״אני מעדיפה להישאר בטירה שלי אבל יש לי משקפת מיוחדת ואני אביט על כל מעלליך מכאן.״

״טוב״ הסכים רני בלית ברירה ונפרד מידידתו.