רני המרקד - פרק ב׳

יואב ניגש לאמא שלו ושאל אותה בהיסוס מה אמרה המורה ומה היה כל כך רציני ודחוף.

אמא חיבקה אותו ואמרה לו ששולי חושבת שקשה לו לראות את מה שכתוב על הלוח, ושצריך לבדוק את הראייה שלו.

אמא קבעה תור כבר לאותו שבוע וחששותיה של שולי המורה התבררו כצודקות, התוצאה הייתה התאמת משקפיים.

ביום שהופיע יואב עם המשקפיים בכיתה, המורה שולי הייתה גאה בעצמה על האבחנה מצילת עיניו של יואב,

שזיכתה אותה בדברי שבח והלל מפי הוריו של יואב ומפי המנהלת,

והיא גזרה קופונים של תשבוחות על גבו של יואב, כמו שניסח זאת רני שאהב את המורה שולי מרחוק.

בעצם רני אהב מרחוק את כל המורים וגם את בית-הספר וכשהוא הופיע בבית הספר להגן על אחד מהילדים שהוא שמר עליהם,

הוא היה גורם לבלגן שזמן רב היה זכור באותו בית ספר.

״אם הייתי ילד״ היה חוזר ואומר ״הייתי לומד רק לימוד ביתי ובחיים לא הייתי מסכים ללכת לכלא הזה שעטוף בשם בית ספר,

ולהקשיב לסוהרים שקוראים לעצמם מורים ובעצמם נמצאים בתוך כלא מצומצם יותר שנקרא חדר מורים

תחת פיקודו של מנהל בית הספר שחושב שהוא חצי אלוהים,

כי הסמיכו אותו לשלוט על כמות מסויימת של סוהרים בעלי תעודת הוראה״.

אבל זוהי דעתו של רני והוא מקפץ לו בעולם אחר ורק מגיח לכאן כשמישהו מהילדים זקוק לעזרתו,

כך שבתאוריה זה מאוד נחמד אך במציאות החינוך הביתי עדיין בתחילת דרכו.

בואו נחזור ליואב וליום בו הופיע עם משקפיים לכיתה – זה היה היום שבו זכה לכינוי ״משקפופר״ ולימים דבק בו הכינוי ״חנון״.

יואב שהיה ילד מופנם ושקט באופיו הפך להיות מופנם ושקט עוד יותר, יואב הסתגר בתוך עצמו וכך גיבש בתוך ליבו מנגנון הגנה של הסתגרות.