רנינג׳ה - פרק ד׳

רני הניח על ראשו של רם את כובע הפרופלור שלו והם עברו במעלית מיוחדת לאורחים שפתחה את דלתה בדיוק ברחוב בו מצוי בית התפוז של רני.

״אתה רואה את התפוז הזה בקצה הרחוב?״ הראה רני לרם.

״כן״ אמר רם.

״זה הבית שלי.״

רני פתח את הדלת העגולה והם נכנסו לסלון הכתום שיש בו כורסה בצורת תפוז וכורסת תפוז זוגי.

״אתה יכול לבחור היכן לשבת, אני מביא שתייה.״

רם התיישב על כורסת התפוז ולגם את מיץ התפוזים שרני הגיש לו.

רני הודיע בעזרת טלפון התפוז שלו לחברים להגיע, ולא עברו שניות מעטות ולבית התפוז הגיעו מאת, טרמיסן וסן.

יחד הם ראו את ספר הג׳ונגל ושרו את כל השירים.

רני הכין המון פופקורן והם אכלו חלק וחלק זרקו אחד על השני.

רם ההמום לראות את פח האשפה שעמד בפינה, שנראה כמו יצור עם פה ענקי, מתחיל לטייל בבית התפוז ולאסוף בפה את כל הפופקורן שנזרק על הרצפה.

״מה זה?״ שאל רם את רני כשאצבעו מופנת אל היצור המסתובב.

״זה פח נידי. אני הכנתי אותו במו ידי – אשבוקס. בוקס שהפכתי לפח אשפה נידי. אני ממליץ. מאוד שימושי. אני רשמתי על זה פטנט ומכרתי כאלה מליונים.

אתה רוצה שאני אתן לך אחד כזה לחדר שלך? או שתתן לאמא שלך אחד כזה מתנה ליום האם?״

אחרי מלחמת הפופקורן, החברים ישבו ורני הביא את אלבום התמונות שלו.

״עכשיו אתה תראה את כל התמונות שלי. הנה פה רנושקה תינוק, אתה רואה את הנקודה הכתומה הזוהרת הזו? נכון שאני חמוד?

וכאן רני מתעלל בחבורת גובלינים, וכאן רני שופך את הזבל על פשפש, וכאן רני מנשק את מאת, וכאן רני מקבל אות הערכה על היותו מלאך שומר.

יש לי תחביב לצלם את עצמי בכל מצב – יש לי חיים מעניינים. ועכשיו אני רוצה לתת לך מתנה״ אמר רני, ורץ לחדר הסמוך.

״זה החדר הסודי של רני״ אמרה מאת לרם ״זו מעבדת הרגשות שלו, במעבדה הזו הוא ממציא המצאות שגורמות לו להיות בשמחה כל הזמן.״

רני יצא ובידו וסט כתום מלא עיניים. ״הנה, זה בדיוק במידה שלך״ אמר רני והגיש את הוסט לרם.

״כל פעם שאני עצוב או שאני מרגיש לא בנוח, העיניים על הוסט ממצמצות וזה מצחיק אותי ומחזיר את השמחה.״

רני ורם חזרו לחדרו של רם במעלית הממדים.

״תודה רני – זה היה הטיול הכי יפה שהיה לי בחיים.״

״תשמור על וסט השמחה ותתן לאמא שלך את בוקס האשפה״ אמר רני בתגובה.

כשרני חזר לביתו חיכו לו כל חבריו עם תמונה חדשה, של רני וגובלין קטנטן בסלפי בתוך מנהרה.

״בתוך תקרת הטיפוס של הגובלינים ועם גובלין קטן, זה הדבר הכי לא צפוי ואפילו מסוכן.״ אמרו חבריו פה אחד.

״אתם יודעים מי זה הגובלין הקטן? הפרצוף הכתום שמחייך, לא הכתום הגדול שזה אני הקטן שלצידי.״

טרמיסן, סן ומאת הנידו ראשם בשלילה. ״גובלינים זה העסק שלך.״

״מכירים את גובו המאמן הראשי בצבא הגובלינים הכתומים?״

״כן״ הנהנו כולם. ״קראנו על האימונים שלו בעיתונים.״

״תסתכלו בתמונה – הכתום הקטן הוא בנו בן הזקונים.״