רנינג׳ה - פרק א׳

״חברים הגיע שעת האימונים – גובלינים כתומים, המאמן קורא ללוחמים.״

רני שהתגלגל להנאתו מצד לצד ומתח את שריריו העגולים שמע את הקריאה, וראה את הגובלינים הכתומים בשורה הולכים וצועקים:

״שמאל ימין שמאל ימין, גובלין כתום מעצבן אמין.״

״אתם צריכים להתאמן והרבה כדי ללמוד לעצבן, אני נולדתי עם התכונה הזו זורמת בתוך הכתום שלי.״ צעק לעברם רני. שורת הגובלינים נעצרה.

כולם הסתובבו כגובלין אחד, והגובלין הראשי צעק לעברו: ״אנחנו יודעים שיש לך האזנות סתר ומצלמות סתר. אם תעקוב אחרינו…״

״מה תעשו לי?״ שאל רני.

״אנחנו נוציא לך את המיץ. אנחנו הגובלינים הכתומים הצבא הכתום והחזק.״

״חחח…״ צחק רני ״אני עוד רגע נחנק.״

״מתקן האימונים שלנו מיועד לצבא הגובלינים הכתומים. הבנת את זה רני עושה הברדק?״

״אני לא עושה שום ברדק ושום עניין. מזמן הפסקתי להתאמן במנהרות, אני הולך למכון אימונים בבניין. אני מרים משקולות, עושה מתח ויש לי שרירים.״

״בואו גובלינים, חבל על הזמן, יש לנו לעבור את כל המסלולים.״

הגובלינים הפנו לרני את גבם והמשיכו לצעוד, כשהם ממשיכים לשיר את שיר הגובלינים הכתומים.

״הם בדרך לתקרת הטיפוס״ אמר רני לעצמו.

״הם הולכים להתאמן. הגובלינים מתאמנים איך לעצבן וקוראים להם צבא העצבים, ואני אוהב לעצבן אבל בדרכי שלי.״

רני מאוד אהב את תקרת הטיפוס בתוך האדמה, כל גובלין נכנס בתורו ומתוך תקרת הטיפוס יוצאות הפתעות.

על הגובלין להרוס 5 מכשולים בדרך אל מחוץ למנהרה. רני אהב להשתחל למנהרה ולהעתיק את האימונים.

רני חבש את הכובע שהופך אותו לבלתי נראה ונצמד לגובלין הכתום הראשון שנכנס לתוך המנהרה.

״איזה חושך כאן ממש מכת מצריים״ חשב רני בקול רם.

״יש כאן מישהו?״ הסתובב הגובלין הצבאי במהירות. רני השתתק.

לפתע נחת על ראשו של הגובלין בוקס. הגובלין הכתום נפל. רני החזיק את הבטן שלו לא להתפוצץ מצחוק.

ההפתעה הבאה לא איחרה לבוא. מפל של נוצות דגדג את הגובלין הכתום עד שהוא הפך כתום לוהט מרוב עצבים,

וכשהוא עצבני ונאבק בנוצות הדגדוגים, נזרק עליו מטח של בוץ וכיסה לו את כל הפנים.

הגובלין הכתום שלא הצליח להרוס שום מכשול, נשלף מתקרת הטיפוס, והגובלין הבא בתורו הוכנס.

איך שהגובלין החדש נכנס, נחתו מהתקרה מטח כדורי טניס שנזרקו לגובלין המסכן ישר על הראש, והוא נפל ישר על הפתעה חדשה.

קקטוס שיצא מתוך הרצפה. הגובלין לא ידע מה לתפוס בשתי ידיו, את הראש הכואב או את הטוסיק שנדקר.

״אח, אח, אח״ הוא צעק ומיד נשלחה היד וגם הוא נשלף מתוך תקרת הטיפוס.

רני ישב במקום בטוח על אבן בקצה התקרה, כשהמצלמה שלו לא מפספסת שום הפתעה

״יאללה איזה דרכים מהירות לעצבן. צילמתי הכל, אני הולך להתאמן.״