סופר רני - פרק ג׳

״אני רוצה להיות חבר שלך״ אמר רני.

״ברור שאתה חבר שלי״ אמרה תמר ״אתה החבר הכי טוב שלי, אני התכוונתי לחברים ילדים לא חברים מלאכים.״

״אה הבנתי, אז את רוצה שאני אהפוך לילד ואז אהיה חבר שלך?״

״הלוואי וזה היה קורה, אז לא הייתי צריכה אף אחד אחר.״

״ברור אני מושלם״ אמר רני.

פתאום תמר התחילה לבכות שוב.

״ואני חשבתי שיבשנו את הביצות.״

״איזה ביצות?״ שאלה תמר ״חשבתי שהחלוצים יבשו את הביצות, אז עכשיו מדברים על קום המדינה?״

״לא, לא, לא״ צעק רני ״אני מתכוון לביצות שזולגות לך מהעיניים.״

״תמר״ נשמע קולה של אמא של תמר ״את מוכנה? אנחנו הולכות.״

״לאן אתן הולכות עכשיו?״ שאל רני ״לא סיפרת לי שאת הולכת, גם אני רוצה לבוא.״

״אני לא חושבת שתרצה לבוא למקום הנוראי שאני צריכה ללכת אליו.״

״לא מבין״ אמר רני ״אם המקום שאת עומדת ללכת אליו הוא נוראי, למה את הולכת?״

״כי אמא שלי החליטה ביחד עם הרופאה, ולאחר שיחה עם המחנכת, על המצב החברתי שלי.״

״רגע אני לא מבין, המצב הלבבי שלך מצויין, את שמחה ומאושרת ויוצרת דברים מקסימים, ותלמידה סקרנית והציונים הכי טובים, אז מה לא בסדר?״

״מצב חברתי הכוונה לחברים, הם מאוד מודאגים שאני לא זקוקה לחברים, ואני כל הזמן עסוקה עם עצמי.״

״מצויין״ אמר רני ״את כל הזמן יוצרת מהפנימיות שלך חוויות נהדרות, וחוץ מזה יש לך אותי.״

״נו, עליך הם לא יודעים.״

״הם כן יודעים, אמא שלך יודעת, וגם אבא שלך, וגם אחות שלך.״

״הם לא מתייחסים לסיפורים האלה ברצינות, הם חושבים שאני מדמיינת.״

״נו בסדר מה זה משנה מה הם חושבים אבל הם יודעים שאת לא לבד, חברים דמיוניים הם גם חברים העיקר זה מה שהלב מרגיש.״